הברבור הלבן

אני משאיר לכם דקה להפעלת הדמיון מהו "הברבור הלבן " כיוון שאיש וילד מכם לא יצליח לזהותו – אז אני אספר:

לפני 70 ואפילו 60 שנה, בית השימוש היה מחוץ לבית, הרחק בשולי הפרדס של לוין. הוא היה מורכב משני חלקים ולא כמו בצה"ל משלושה – מה שחסר היה, זאת הדלת, הקירות האחרים היו פחות או יותר בסדר. הקירות הורכבו מקורות עץ ישנות עם מירווחים בין קורה לקורה (לאיורור), ומבור ועליו מושב יחסית נוח לישיבה.

כשהיינו צריכים הלכנו עם גיליון העיתון "דבר" כדי לקבל השראה ובעיקר כדי שיהיה במה "לקנח". את העיתון דבר קיבלנו בשותפות עם משפחת כפרי, שבוע הם, שבוע אנחנו. הימים של כפרי היו לי קשים לא בגלל עצירות (בזמננו לא היו בעיות כאלו) אלא עקב כך שלא היה מה לקרוא ולא היה במה לקנח.

לכאן נכנס לסיפורנו – "הברבור הלבן" (באנגלית ""white swan").
כזכור לסבא חיים היה אח במונטריאול (לאון) והוא היה מגיע לביקור בישראל, בתקופה שאף תייר לא העז לבוא, בעיקר מפחד מאימת המרצחים והמסתננים.

בביקורו הראשון, לפנות ערב, כשהצטרך לנקביו, נתבקשתי להובילו אחר כבוד לבית הכבוד. הצטיידתי בגיליון "דבר" – גיליון חג של 4 עמודים, לסייע לאורח.
בתום הטקס הגשתי לו את "הדבר" ונעמדתי מצידו האחורי של בית הכבוד – אשר כזכור אין בקדמתו דלת. הדוד לאון, נשמתו עדן, לקח את "הדבר" ולא אמר מילה. כעבור מספר חודשים נקראנו לדואר לקבל חבילה ממונטריאול. בחבילה היו גלילים צחים כשלג של נייר טואלט מהפירמה, "הברבור הלבן". מעתה היינו היחידים בכפר הס שעיתון "דבר" שימש לנו רק לקריאה, והיחידים שבבית השימוש שלהם היה גליל נייר טואלט ועליו ציור מקסים של ברבור לבן – צח כשלג – נסיך הרומנטיקה ,בבית השימוש ללא דלת בשולי הפרדס של לוין.

יצחק לבטוב מספר על הברבור הלבן