חולצת קסמים ממונטריאול

לאורי שלום,
לבקשתו של סבא יורם אני שולח לך כמה זיכרונות שלי מלפני שישים שנה.
הזיכרונות תמיד מתוקים, המרירות נשכחה כבר מזמן, הרי החיים היו קשים אבל הייתה בהם מתיקות.

הדוד ליאון המפורסם היה שולח לנו ממונטריאול בקנדה, דברים שונים כי היינו עניים, כולם בכפר הס היו עניים – ממש עניים.
למשל – בבתים לא היו מקררים חשמלים בכלל, ורק לנו היה מקרר חשמלי שדוד ליאון שלח. בכול הרחוב היה רק מקלט רדיו אחד שהיה שייך לצוקרמן. קציצות טוגנו על פתיליות נפט ועוד ועוד…
אנחנו קיבלנו מקנדה גם סבון, נייר טואלט, סוכר וחולצות. פעם קיבלתי חולצות צבעוניות מאד – מקושקשות בכול מיני ציורים של אופנועים, רכבות ואוירונים – חולצות שהיום לובשים בישראל רק בפורים. אבל בקנדה, במונטריאול הרחוקה לבשו חולצות כאלה כול הילדים כל השנה כולה. אנחנו בכפר הס לבשנו חולצות חאקי כול השבוע ובשישי חולצה לבנה – וזהו. לא היו בכלל בגדים בצבע אחר.
ועכשיו בא העוקץ שבסיפור: לפעמים כשלא הכנתי שיעורים וידעתי שלתירוצים כמו " כאב לי הגרון" – המורה כבר לא תאמין לי, הייתי לובש בדרכי לבית הספר – אחת מהחולצות של הדוד ליאון – המקושקשות, הצבעוניות עם ציורי הקטרים, הברדלסים ונחשי הים.
ומיד , אבל ממש מיד, איך שנכנסתי לכיתה והמורה הבחינה בי – הייתה המורה זועקת מרה ובקול גדול " יצחק לבטוב – עוף הביתה להחליף חולצה, כך לא מופיעים בכיתה – מוקיונים לקרקס". וכך התחמקתי מעונש בעזרת חולצת הקסמים.

ואתה אורי – אולי דרושה גם לך – חולצת קסמים שכזאת???