מה שלא ראתה שפחה על הים

אפתח בבדיחה:
יהודי אחד חצה בלילה יער עבות – לפתע ניצב מולו אריה טורף – נבהל היהודי מאד – אבל מיד נרגע מאד ששם לב שהאריה מחזיק סידור תפילה וממלמל. שמח היהודי מאד ואמר לאריה – איזו תפילה ממלמל עכשיו כבוד האריה?
השיב לו האריה – עכשיו אני קורא את ברכת המזון.

ולעצם הענין:
ידידי ,ההיסטוריון אשר פרידמן ואנוכי, גרנו יחדיו בשיכון הסטודנטים "בית חנה" בסמטת החבשים בירושלים.
בתקופה זאת – אותי חיבבו משתי סיבות:
האחת – הייתי מביא בימי ראשון מכפר-הס שק קטן של תפוחי אדמה ושק קטן עם אשכוליות מהפרדס של לוין.
כול השבוע הייתי מטגן צ'יפס לסטודנטיות.
הסיבה השניה – כל ערב בקיץ, הייתי מטפס לגג השיכון שלנו – וצופה בוילה הגדולה בקומה השניה של ד"ר אביגדורי, שהשכיר אותה לסטודנטית יפיפייה.
בימות הקיץ החמים כשהחלונות פתוחים והאור דולק, הייתי צופה בה בענין.
ובזמנים שהחבר של הסטודנטית היה מגיע, וברגע שהחלו הליטופים והחיבוקים – הייתי רץ ומזעיק את כול הסטודנטים לרפואה שיבוא לראות מה שלא ראתה שפחה על הים*.

*הביטוי "מה ראתה שפחה על הים" מתייחס לאמירה תלמודית שמבטאת את התפלאותם של חכמים מהמראה המיוחד שראו בני ישראל בעת קריעת ים סוף. לפי המסופר, שפחה ראתה באירוע זה גילויים נעלים יותר מאלה שראו הנביאים הגדולים כמו יחזקאל בן בוזי.