שלושה משיריו שכתב בגיל 23 והתפרסמו בעיתוני 'הפועל הצעיר", 'דבר' ובספר "על אדמתם"
שיר אהבה
בָּאוּנִי אֶאֱרֹג אֶת הַשִּׁיר כָּל הַלַּיְלָה.
וְאַתְּ – אָרְחוֹתָיו לֹא תֵּדְעִי.
אֲנִי כְּיֶלֶד נָזוּף לֹא אֲקַבֵּל מַתְּנוֹתָיו שֶׁל הַלַּיְלָה,
רַק אוֹר מְנוֹרָה חֶלְקִי.
צַמָּתֵךְ פְּרוּסָה עַל כְּרַךְ בְּאָלֶף תְּנוּמוֹת
וְעֵינֶיךָ, שֶׁלְּפִתְחָן מִתְדַּפְּקִים חֲלוֹמוֹת. אֲטוּמוֹת.
הוֹלַדְתִּי שִׁיר, הֲרִיתִיו כָּל יַרְחֵי הַלַּיְלָה.
אָנָּא, קוּמִי, אִמְרִי לוֹ: "יַלְדִּי".
ידעתי פרידות
פְּרִידַת אִילָנוֹת לוֹחֲשִׁים לַחַמָּה לְעֵת עֶרֶב:
"הֵן תָּבוֹאִי מָחָר לְעֵת אוֹר".
פְּרִידַת עֵינֵי חִבַּרְתִּי שׁוּלַמִּית:
"אוֹתְךָ לֹא אֶזְכּוֹר".
נוֹטְשִׁים תַּלְתַּלִּים אֶת מִצְחִי:
"לֹא אִתְּךָ בְּיוֹם זָהֹב אוֹ אָפֹר".
פְּרִידַת חוֹלֶה מֵרְגָעָיו,
עוֹזְבִים מִטָּתוֹ עַל בְּהוֹנוֹת:
"עוֹד אֵלֶיךָ נַחֲזֹר".
בְּהַלָּכָם מֵעַמִּי יָדוֹעַ אֵדַע,
כִּי פְּקוֹד יִפְקְדוּנִי שִׁירִים.
לִשְׁתִיקָה
בּוֹאִי נְבָרֵךְ עַל הַשְּׁתִיקָה.
נוֹשִׁיט לָהּ יָדֵינוּ בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים.
לַיָּרֵחַ שׁוֹתֵק, לַדְּשָׁאִים שׁוֹתְקִים.
לְפָנַס הָרְחוֹב שֶׁהִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ,
הַשְׁפִּיל אֶת עֵינוֹ, וְהַכֹּל הֶעָלִים.
שׁוֹתְקִים נִשָּׂא כַּפּוֹתֵינוּ – שֶׁלִּי הַגְּרוּמָה,
וְשֶׁלְּךָ חִוְרׇנִּית מְשׂוּכַת אֶצְבָּעוֹת.
הַלֵּל לַדְּמָמָה –
אִמָּם הַטּוֹבָה, הַגְּדֻלָּה שֶׁל כּוֹל הַצְּלִילִים,
אוֹתָם תּוֹלִיךְ עֵת בּוֹא עֲרָב לִתְנוּמוֹת.
יצחק לבטוב קורא משיריו



על "העבודה" בלשכת העיתונות