מיני תופינים ודברי מתיקה – מפה ומשם

מבחר אמרות שפר ממוחו הקודח

• משפטים שהיה אומר לי ונצרבו בי לעד
  "חבל שלא נולדת תאומים"
  "אף פעם אל תשכח שאתה יתום בפוטנציה"
  
• שמעון החובט

(מתוך הזמנה לפגישת מחזור של חבורת כפר-הס)
בהתכנסות הבאה, באביב 2017, הבטיח את השתתפותו הנער שמעון פרס
שייעץ וידגים לכולנו כיצד מגרשים את הזקנה בחובט הזבובים שלו.

• מקדם את יצירותיו

לאליעזר אסתרין ( סופר ומתעד קהילתי):

כמנהגי "להעניש" אותך – אני שולח לך שתי רשימות שכתבתי ב"מאזנים". באחת מוזכרת כפר-הס.

• נולדתי?

לרות גרשטן ויהודית גלר
תודה על ששלחתן לי תעודת הלידה שלי – טוב שלעת זיקנה, אדע שלפחות נולדתי…
יפה שאתם גם " נותנים" ולא רק " שואבים" חומר.

• חשקה נפשי

(מתוך כתבה על הספר " אלה תולדות חיי עגנון")
זה מעלה על זכרוני בדיחה ביידיש:
שניים עומדים ברחוב ועוברת אישה יפת-תואר, ואמר אחד לחברו:
"כמה חשקה נפשי לנשק לה עוד פעם!"
והלה שואלהו: "וכי כבר נשקת לה פעם?"
"לא", השיב, "לא, אבל פעם כבר חשקה נפשי לנשקה".

• על הנעורים

(מתוך הזמנה לפגישה מחזור 70)
נתראה כולנו בפגישה בזוכרינו כי אין כיופיה של רֵעות נעורינו על המתיקות והחמיצות שבה;
פעמון הזמן החולף הרי מצלצל שוב כבר לכולנו.

• דוידה קרל מסרבת להיפגש

בעקבות רשימתי בעל המשמר רציתי להיפגש אתה,
אבל דוידה קרל דחתה אותי בנימוק שאין היא יפה במיוחד היום ,
לנוכח הכתבה, נראה לי שיש יופי גם מעבר לעליבות.

• על הזיקנה.

אולי הדרך היחידה להשלות את עצמי במצב זה היא האמונה,
כי המילים הכתובות יישארו לנצח.
האשליה נטועה כמובן בתקווה כי הן ראויות להישמר.

”בני אדם קצתם נמקים, קצתם הופכים גל עצמות.
כולם מזדקנים והולכים, רק להט רוחני גדול גובר על עייפות הגוף וכמישתו.”
( מדברי אנדרי ז’יד)

• תנחומים על משה

שמעתי בצער הרב על פטירתו של אחיכם משה.
שוחחתי איתו אז רבות בביתו בשכונת רסקו בירושלים.
על מה דיברנו אינני זוכר – אבל היה מענין ומעודד.
ירושלים של אז אינה דומה לירושלים של היום –
היא הייתה קטנה, קסומה ומכושפת, והיא וודאי נצורה בליבכם, על זכרונות העבר מ"כרם אברהם".
הזיכרונות, שטים ועוברים וכאלה גם ימינו….