בשר:
אמעיט בתאור מאכלי הבשר – רק אומר שאכלנו בשר עוף, ברווז, אווז רק אחרי שדוקטור קוסטא או ד"ר וול, החליטו שהמצב בו נתון החולה מחייב דחוף מרק עוף.
אז נבחרה למשימה תרנגולת שרגעיה ספורים והיא בכול מקרה בדרכה ל"מכון הפתולוגי". אם לא נמצאה תרנגולת על עֶרֶשׂ דְּוַי , בשר שמן מהקצביה של אריה קלין הייתה אופציה נוספת.
כולם חיפשו דרך איך להשמין ( כפר הס היה כפר שלם של אנשים רזים), כך שאכלנו גם לעיתים רחוקות מבשר היונים והשפנים שגידלה שושנה נטקוביץ). יצוין כי שפנים הם מאכל מקובל בעיקר באיטליה.
שושנה נטקוביץ הייתה אלופה בלמלוק צוואר חיות כנף – בכך חסכנו עלות שחיטה של הרב זמל – ששחט בהתלהבות ליד בית הכנסת.
ירקות:
הנאה אמיתית היתה לנו ממאכלי חצילים שגידלנו במשק. חצילים מטוגנים – פרוסות חצילים מטובלות בשום, מטובלות בבלילה ומטוגנות בשמן זית – תענוג אמיתי.
כך גם טיגנו פלפלים, בצל ועגבניות עם תבלינים – תאווה לחיך.
עשינו גם תבשילי ירקות עם חציל , קשואים, בצל, שום ותפוחי אדמה – הכול גדל בגינת הבית שלנו.
עוד מעדנים:
סלט קשואים מרוסקים בבצים( סדוקות) בצל ועגבניות, או סלט חצילים שהוכן באותו אופן בו הכנו סלט פלפלים.
לירקות שגידלנו היה טעם מיוחד – כך נדמה לי לפחות – ואין טעמם דומה כלל וכלל לירקות בטעם פלסטיק שקונים היום אצל הירקן.
מנות מרכזיות:
מביצים סדוקות ושבורות + קמח , מלח ושמן – אמא הכינה בצק ששימש להכנת איטריות, קרפלך בגבינה, כופתאות תפוחי אדמה ( שגדלו במשק) – כול אלו מתובלים ומטוגנים בחמאה תוצרת בית, או מבושלים בשמנת ביתית.
מעדן מרק איטריות בחלב ביתי היה נחמה בימים קרים.
לקינוח אכלנו עוגות שמרים מועטות צימוקים, בקינמון או קקאו.
כפר הס – השנים הקשות