לסבתא שלי, לפני 150 שנה הייתה מחלבה בכפר נידח בפולין, בה חיה כול המשפחה –
סבא למד תורה וסבתא הכינה שמנת, גבינה לבנה ולבן טעים.
את הגבינה הלבנה הזאת הכינה גם אמא שלי בכפר הס ( סבתא חנה). וכך עושים:
לוקחים שני חיתולי בד משומשים (חשוב מאד משומשים ולא חדשים – כך נשמרת ארומה טובה לגבינה) את הגבן שופכים לכיס שנוצר מתפירת שני החיתולים.
מחכים לילה – מי הגבינה נשאבים החוצה, ואת הגבינה הממוצקת שמים בשקית בין שני אבני בלטה.
על הגבינה זורים מלח בשפע ותוך יום, נולדת גבינה דומה מאוד לגבינת חמד/כנען של היום.
חשוב מאוד שלא יגיעו הזבובים לחלב ולמוצריו. בזמנו אלפי זבובים שרצו בחלב והיה חשוב לסנן את החלב לפחות פעמיים לפני כל התהליך
כך שלא יקרה חס וחלילה מה שקרה לאחד השכנים, ששני זבובים טבעו למוות בכוס החלב שלו, ובעל הרפת זעק בשיברון לב:
"חבל על החלב – חבל על הזבובים".

חיים יבין זורק ואני מנסה לקחת ריבואונד