כפר הס – השנים הקשות

במילים הבאות אנסה לפגום בתמונה האידאלית שנוטים לצייר בבואנו להתרפק על העבר.

אומר כאן דברים קשים – בשנים ההן זכורים לי מקרים רבים של התאבדויות בעיקר של חברות מושב.
אני זוכר כילד לפחות 4 התאבדויות כאלה, מחמת צנעת הפרט וכבוד המת אמנע מלנקוב בשמות.
ההתאבדויות בוצעו בצורה אכזרית בעיקר ע"י שתיית סודה קאוסטיק – אשר שרפה את המעיים – ביסורים רבים.
היו גם איומים בהתאבדויות בצורה הזאת שלא בוצעו.
כנראה שבין הסיבות לכך היו קשיי החיים – הניתוק מהעבר, מלחמת העולם השניה ואובדן קרובים בגולה.
קשיים דומים אפיינו גם מקרי התאבדות בתקופת העליה השניה.

ענין שלילי אחר – הוא המריבות שפרצו בין שכנים – אני זוכר את שכיננו רצים בחמת זעם עם קילשונים בידיהם,
זוכר צעקות ומכות וגם כמובן אלימות מילולית חריפה כתוצאה ממריבות שכנים תדירות.
חרון וכעס שאיני יכול היום כמבוגר להבין או לעמוד על סיבותיהם ולהסבירן.

עם זאת יודגש כי רב הזמן שררה בין אותם שכנים ממש ידידות, אהבה, עזרה הדדית, התחשבות ואחווה מופלאה שלא יאומנו.
היום בתקופה של ניכור יחסי, קשה להאמין ליחסי "משפחה אחת" ששרו בין חברי המושב.
היו אלה אחווה וערבות הדדית שאיפשרו את השרידה ועצם הקיום הפיזי והריגשי כאחד.