הקדמה:
אבא כתב מאות כתבות על ספרות, על סופרים ועל ספרים בשלל עיתונים שרובם הלכו לעולם כגון –
"דבר", "למרחב", " על המשמר" – עקב סמיכות הזמנים של פרסום כתבותיו וסגירת העיתונים – חשבתי שהעיתונים נסגרו עקב הכתבות שלו….😊
אבא גם כתב בעיתון "הארץ" שעדין מתעקש לחיות, ומסרב להצטרף לאבותיו זצ""ל.
על מנת לא ל"העניש" אתכם יתר על המידה – מובאים פה קומץ שבקומץ ממספר כתבות שלו :
(מתוך כתבה שכתב על הספר – הרחובות ממריאים לאט… – שירים, תצלומים, ובתי קפה בתל אביב. מבחר. עורך: זיסי סתוי, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1999)
כותב שורות אלה, ככל שאנינותו ואדיקותו לבתי קפה הולכת ומשתבחת עם השנים ואילו מסירותו לשירה, כנראה, שמתקהה – נזכר בבתי הקפה של פאריס, קפה "דה מאגו", שהמינגווי ופוקנר, היו בין יושביו, או "דה פלור", שסימון בובואר וסארטר היו בין נאמני לוגמיו ועשרות בתי קפה אחרים שמעל שולחנם ומפיותיהם צצו שירים וציורים הרבה…
כשם שאין לתאר את התהוות הספרות, בפאריס או בוינה, בלא בתי הקפה שלהם,כך גם תל אביב שאל לנו להצטנע בה כלל מבחינת היותה היום אחת מערי התרבות המעניינות והתוססות. עם שמספר מבקרי בתי הקפה הולך ומתרבה ואילו שוחרי השירה מתמעטים והולכים – הרי שבית הקפה היה ונשאר פונדק הרוחות לציירים, משוררים ולסופרים – מוסד נאהב, בית ועד להתהוות חוגים, קבוצות, יריבויות, חילופי רעיונות ורכילות של סתם.
על ספר זיכרונותיה של "מניה הררי" (פורסם בעיתונות תחת הכותרת "זכרוונות יהודיה קתולית וציונית – פונדקאית של תרבויות"):
" את ספר זיכרונותיה של מניה הררי מצאתי במדף "ספרי המציאות" של חנות ספרים ידועה. חיפשתיו שנים רבות והוא נמצא לי במחיר מגוחך בפינת הספרים הדחויים שכמעט ראוי לומר עליהם שהם כשוכני עפר שמקהלת יחצני ספרות לא הריעה להם אולי מעולם.
על ספרים/ביקורת ספרים ( מתוך ביקורת שכתב על ספרו של מיכאל הנדלזלץ – "להרגיע את הרעב לספרים שבתוכך" ):
על כוחו של ספר – אשתקד, באביב ביקרתי באופסלה, עיר אוניברסיטאית יפיפייה, לא רחוקה מסטוקהולם. בספריית האוניברסיטה הנודעת מוצג בחדר קטן ואפלולי "תנך הכסף", כתב היד של תרגום התנ"ך לגותית. הספר נכתב לפני יותר מ 1000 שנים. מצבעי הכסף והזהב שבהם נכתב וממגילת הקלף והפטינה שהצטברה במאות השנים שחלפו עולה וקורן נוגה סגול שאינו מן העולם הזה. נוכח הספר הנודע עמדתי בלא יכולת להינתק מכישוף הילתו. חוויה שהעניק ספר שאיני יודע לקרוא בו וגם את מקורו בעוונותיי איני מרבה לקרוא.
מה זאת ביקורת:
שמעון הלקין, שהיה ראש החוג לספרות עברית חדשה באוניברסיטה הירושלמית בימים שעוד טרם קמו אוניברסיטאות בר-אילן ותל -אביב היה אומר, כי שתי פנים למושג ביקורת ספרות. הפן האחד הוא ביקורת במובן של היכרות והתארחות בכתובים ואילו הפן האחר הוא הביקורת המנתחת והנוקטת עמדה.
על היחס לספרים:
אני גם הייתי כותב, ובאווירת נכאים, גם על מגרסות הנייר, הגורסות, לעתים, מהדורות שלמות של ספרים חדשים, שאין להן דורש. הייתי אולי כותב גם על ספריות שלמות המושלכות לרחוב ואשר היו גאוות חיים של בעליהם שזקנו ומתו. אבל למה להעכיר "ספר" שעיקרו רוב חדווה ומקצת עצבון האצורים בספרים.
בהתיחס לספרו של יעקב אורלנד :
בשלהי שנות החמישים, בתקופת לימודיי באוניברסיטה בירושלים, בבניין השאולים " טרה סנטה" ולאחר מכן בגבעת רם, עת התגוררתי בסמטת החבשים, אחד מרחובותיה הקטנים והקסומים של ירושלים. על זיכרונות הימים ההם אומר רק את המשפט הבא הלקוח מתוך שירת תימן היהודית. "תמונתם על לוח ליבי מצויה".
טוב לו לאדם אם מעט הספרים שהוא אוהב אינם מבחינת "שקי מילים" ניצבים בבדידותם על מדפים, אלא יש להם התחלות והמשכים בחיים ובדברים המקיפים אותם.

פפו אהבנו אותך